<h1>ראב"ן סימנים רכ"ה—רכ"ז</h1>
<h2>דף מג.</h2>
אמר עולא שמנה מיני טריפות נאמרו לו למשה בסיני אילו הן נקובי פסוקי נטולי חסירי נפולי שבורה קרועי דרוסי, ושמנה מיני טריפות יש בנקובי והן ניקב הוושט, ניקב הקרום של מוח, ניקב הלב לבית חללו, ניקבה הריאה, ניקבה הקיבה, ניקבו הדקין, [ניקב הכרס הפנימי, וניקבו המסס ובית הכוסות]. והתשיעית היא נקובת המרה, ור' יוסי בר' יהודה קתני לה וא"ר יוחנן הלכה כר"י בר' יהודה, ואם ניקבה לצד הכבד והכבד סותמתה כשירה. אמר רבא שני עורות בוושט החיצון אדם והפנימי לבן, אי חליף טריפה שהאדום החיצון הילבין והלבן הפנימי האדים, דאמרינן סם המות אכלה או ארס חיה נכנס בה ומחמת הסם או ארס הילבין האדם והאדים הלבן, ניקבו זה בלא זה כשר דחבריה מגין, איבעיא להו ניקבו שניהם זה שלא כנגד זה מהו ופשיט כיון דאכלה ביה ופעיא ביה פשטא ליה כווצא ליה זימנין דמהנדזי בהדי הדדי והוי זה כנגד זה וטריפה. אר"י ניקב הקורקבן [שם] וכיס שלו קיים כשירה, וכן (אם ניקבו) [ניקב הכיס וקורקבן קיים דניקבו] זה בלא זה כשר, וכן אם ניקבו שניהם זה שלא כנגד זה כשר (ניקב הכיס והקורקבן קיים דניקבו זה בלא זה כשר) כיון דמינח ניח לא מהנדזי אהדדי וכשירה. ואמר רבא קרום שעלה מחמת מכה בוושט אינו קרום, שאם ניקב הוושט ועלה עליו קרום וסתמו אינה סתימה וטרפה משום דאכלה ביה ופעיא ביה חוזר וניקב. וכן אם הוושט ספק דרוס שאנו רואים הבהמה מלוכלך צוארה או העוף בדם ואין אנו יודעים אם חיה דרסה או בקנה נתחככה אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים בעור הלבן ששם ניכר וצריך להופכו ולבודקו. ואמר עולא ישב לה קוץ בוושט אין חוששין שמא הבריא (עבד) [ועבר]. וקרום שעלה מחמת מכה אינו קרום, דכולהו עיזי ברייתא קוצי אכלן.
